כתבו: הרצל ובלפור חקק
לספר הזהב של שירי ארץ ישראל/ יש שורה של מכובדים עטורי שם וראויים להלל/ שם ביציע המזרח, כבר תמצאו את יורם טהר לב עם שירים לרבבות/ יורם אכן נכנס לכאן מזמן, וביושר תפס לו מקום של כבוד.
ליד הכינרת כאשר שומעים את שמו, יש כבר היסטריה/ ההמנון שלו מתנגן באגם - זו הקפטריה של טבריה./ התזמורת כבר ערוכה על-פי כל הכללים/ כדי להשמיע סימפוניה בהשתתפות כל הכלים / ועל כן, ידידינו, בערב כזה של הצדעה מכל הלב / כתבנו לו קנטטה מיוחדת, קנטטת השדות הירוקים ליורם טהר לב.
זה מתחיל כמו מזמור או אגדה נהדרת / שם בשדות הפורחים הוא נולד עם עלי כותרת /
הצליל באוויר היה קסום, הנוף יפה לאין שיעור/ כאן בצפון היפה נולד יורם בקיבוץ יגור./ זה נשמע כמו אידיליה או קטע מהסרטים/ אבל יורם כתב על אותו צריף ללא ברז וללא שירותים./ יורם תיאר ארץ תמימה, כשעדיין הלבבות בה היו רוטטים/ הארץ הייתה באמת זבת חלב ודבש/ ואהבה עשו בגורן, ממש על מצע קש./ יורם מספר והוא עדיין נרגש/ איך המצע להט, היא אותו אהבה והוא אותה אהב/ ילדים נולדו עם עיניים כחולות ושיער זהב/ והכול היה ידוע, ולא חדש/ כל זה - כי אמא שלהם ראתה את השמים, ואבא שלהם
ראה.... את הקש.
הילדות של יורם נפלאה וקסומה/ כמו אותה ארץ יפה ותמימה: / ההורים היו חלוצים ומלאי אידיאל/ וכשיורם נולד, כתב אביו שיר לשמים מעל/ בפסוקים שקשה לשכוח, שלעולם לא נשכח/ כתב האבא כאילו נולד בימי התנ"ך:
"אל הנער הזה התפללתי האל
ובטרם נזרע עוד ברחם
הקדשתיו לעמל בשדמות יזרעאל,
לעמוס עול עמו עלי שכם.
עם שליחות כזו על הגב/ יצא יורם הנער אל הדרך כממלא ייעוד וגם צו/ וכך חלפו ימי ילדות מטורפים שנותרו מצועפים בגעגועים/ אלה היו ימי ילדות בקיבוץ של שנות הארבעים.
מה שקראנו בהיסטוריה, חווה הילד יורם במקלטים/ מלחמת העולם השנייה, מטוסים איטלקיים מפציצים/ חיפה מופגזת, בקיבוץ יגור שרר פחד מכל פצצה ורסיסים נופלים/ והילד יורם צפה במו עיניו - איך מגיעים בחשאי קבוצות של מעפילים.
יורם חי היסטוריה, וכל אירוע אותו הקפיץ והעיר/ השבת השחורה את חיי היישוב מטלטלת, זה אירוע מסעיר/ הילד יורם בן שבע וחצי - והוא כותב על זה שיר/ לשירו הראשון יש משוב והוא זוכה למתנה נהדרת/ "יפה מאד יורם, והנה קיבלת מחברת/ מחברת עם פרחים וקישוטים וסרט/ כאן תכתוב שירים לתפארת קיבוצנו ולמשמרת".
הימים ימי מאבק, וכל יום הוא אתגר/ הבריטים נכנסים לקיבוץ מחפשים נשק שהוסתר/ אביו הטוב של יורם נלקח בידיהם לרפיח למעצר/ ויורם לא ישכח לא ב"כזה" ולא ב"כאילו"/ שאביו חזר עם שיר טמון במכנסיו, השיר - "הם יעפילו".
יורם טהר לב גדל עם ראשי היישוב ועם כל כוכב על/ הוא כותב על חנה סנש שטיפלה בו כשהיה עוד עולל/ ברטונוב צבט לו בלחי, אשר ברש אותו ליטף/ וכשיצחק שדה עבר לידו, הוא אפילו התכופף..
הקריירה שלו מתחילה בשנת 1964 - וזה כבר ידוע/ עם שירו הנצחי - את ואני והרוח/ את השיר שלח לבית אלפא, למלחין נחום היימן/ ונחצ'ה היה אז כבר מוכר, כמובן/ יורם חיכה, אולי התשובה היא שלילית.../ אבל לפתע ברדיו מתנגן שירו - שהפך תוך ימים ללהיט.
המים זרמו בכינרת, והלהיטים הפכו לזהב/ כך זרמו עוד ועוד להיטים אחריו/ הגביע, ריח תפוח אודם שני, ארבע אחרי הצהרים/ ועוד שירים יפים שבעתיים/ והשורות זורמות צלולות ויפהפיות/ הלהיטים שלו שוטפים את כל הלהקות הצבאיות.
יורם רואה איך בכל תדר יש לו מזמור/ וכך הוא כובש את פסטיבל הילדים וגם את פסטיבל דרור/ שיריו מושרים בכל צד - לאורך, לרוחב, באלכסון-/ ובמופעי האירוויזיון שלו חותכים שיריו אוקיינוסים וגם את האוזון...
יורם כותב ספרים, וספרו הראשון יפה להלל/ הספר על גברת אחת מרחוב בצלאל./ מיד נכבשות חנויות הספרים/ עם ספרו על הדודה מרחוב הנביאים./ ספרוניו היפים כובשים לב ילדים, כמובן/ הספרון על אייזיק ניוטון ועל ארכימדס הקטן...
אחרי מלחמת יום הכיפורים הוא מפרסם שירה שבאה בעיתה/ קובץ לירי אנושי ואמיתי - משק יגור, טיוטה./ הוא מגיע ככתב צבאי לרמלה ופוגש נגר אמיתי ולבבי,/ ושם נגלה סודו של האיש, בונה כסא לאליהו הנביא,/ יורם כותב על זה שירות/ ומחפש בשיריו יהדות וניצוצי אורות.
העומק של ההיסטוריה מדבר אליו וחכמת הקורות/ כך נולד הספר "שמע בני", ליקוטים נפלאים מחכמת הדורות/ על כך זומן לדין תורה, ובלב רועד שמע איך דינו נחרץ?
"כן, יורם, קראנו את הספר - ויש לך מהיום חותמת של בד"ץ!!"...
ממרחק של שנים, זורחת שירתו ומבהיקה / שירת זמן ומקום וארץ אהובה ומתוקה/ שיריו מאירים היסטוריה ויהדות ויופי של דורות/ זהות של עם בן אלפיים נחשפת בשירתו באור יקרות/ יורם כותב כמאה ספרים, ותמצית יצירתו היא המהות/ כתיבה שמציירת קלסתר, תעודת זהות.
כשהוא כותב שיר אהבה אין הוא שוכח את האדמה,/ וכל מלה שנכתבת היא גם בת אנוש וגם ארץ מקסימה./ כך כתב בעט של משורר לירי, של אמן :
אני פוסעת חרש בשביליך,
אני נוגעת בעשבי הזמן
אני לומדת את כל משעוליך
חונה ליד כל מעין.
היום כאשר אנו מברכים אותו בשם הסוכנות ובשם המועצה הציונית בישראל/ קשה לשכוח את דרכו של האיש, את כתיבתו היהודית הציונית להלל/ כתיבה מלאה עומק יהודי כאילו היה נצר למשוררי תהלים/ אוחז בנבל ופוסע באותם שבילים/ יורם מעניק לכולנו בטוהר ובחמדה/ יצירה ענפה שהפכה לאגדה./ שירים שנכתבו בערגה ובחמדה/ ולנו רק נותר לומר בקול - תודה/ לזכור לו חסד אהבתו, חסד שירתו המעצבת זהות/ לומר לו - כל מלה שלך בסלע, והכול הכול על לב חרות !
וכאות תודה כי נתת חייך להיות כוהן של קדושה וערכים ומזמור,
בחרנו בך להיות נושא לפיד, בחרנו בך להיות חתן האור.
